בס"ד

אסיסט 78: על מאמנים וקצת על פסיכולוגיה בגרוש

אחרי הברברת על המאמנים, יש התקפה או לא, מעמד המאמן וכו', הגיע הזמן להציג מה פופ מתכנן ומה סאן אנטוניו מוציאים לפועל בצורה מושלמת.

בואו ניגש לתוכנית המשחק:

הספרס, כולל בהפסד הקודם, מוציאים לפועל בצורה מושלמת את תכנית המשחק שלהם.

בהגנה:

אם לברון רוצה לנצח אותנו הוא יעשה את זה בקליעות מרחוק.

לברון ניצח את אינדיאנה מהפוסט, לא אצלנו. כאן תגיע עזרה בכל מחיר. מה יכול לקרות? הטבעות של אנדרסון שנשאר חופשי? אין בעיה.

קליעות חופשיות של בוש מחצי מרחק, חופשי- חופשי. שלשות של מילר(מפחיד איך הבן אדם לא מחטיא), נסבל בהחלט. לברון כשרוני ויודע למסור מעולה אבל בסדרה אתם תראו את לברון הרכז או הקלעי ולא את לברון הסקורר. האם מיאמי מסוגלת לנצח 4 פעמים בלי 30 נק' למשחק של לברון בסדרה? התשובה תקבע את זהות האלופה.

השורה התחתונה: לברון לא משחק אחד על אחד מהפוסט.

הביטחון בקליעה של לברון כרגע ברצפה. הוא הפסיק לזרוק מרחוק עד לאמצע הרבע השלישי.

דוויין ווייד.

אצל ווייד מדובר במקרה קיצוני יותר. הסקורר המוביל של ההיט בסדרה אחרי לברון(14.3 נק' למשחק) מקבל מרווח עצום כשהוא עובר בחסימות. גרין(2) עובר מתחת לחסימה כך שהפיתרון ההתקפי היחיד הוא קליעה.

ווייד ולברון עמדו על הקו בשלושת המשחקים יחד 14 פעמים בלבד (6+8), ממוצע של פחות מ5 למשחק (2+2.7).

בסדרה מול אינדיאנה בממוצע 12.5 למשחק (4.9+7.7).

למי שקורא לזה כדורסל מיקרי אני ממליץ על קורס מדריכי כדורסל בווינגייט.

תוכנית ההתקפה:

תכנון מדוייק להתקפה נגד השמירות הכפולות על פארקר, יציאה מתוזמנת לנקודות מרכזיות סביב המגרש של דאנקן או ספליטר כדי לשבור את הלחץ. ההיט כדי למנוע חדירות מפארקר משאירים תמיד שחקן פנוי לקליעה.

גרין וניל עושים מטעמים. גם בונר עמד פעמיים חופשי לחלוטין אבל לא קלע. מי שחושב שהספרס תפשו יום משוגע, משוגע בעצמו. מי שמשאיר את השחקנים של הספרס פנויים צריך לקחת בחשבון שבמשחקי הבית הספרס קולעים מצויין מבחוץ.

למי שקורא לזה כדורסל מיקרי אני ממליץ על קורס לחיזוק הראייה במכון הרשטיין.

וקצת על פסיכולוגיה.

ההבדל הגדול ביותר בין המאמנים הוא לדעת כמה לסחוט את הלימון.

משחקים 2 ו3 היו זהים בצורה מפחידה. שליטה מוחלטת של קבוצת הבית במשחק והיה נראה שהפיצוץ בהפרש הוא רק עניין של זמן.

מה פופ עשה במשחק 2? אמר תודה לדאנקן שלא שיחק בכלל ברבע הרביעי, ג'ינובילי יצא החוצה 9:55 לסיום ופארקר 7:43 וזרק לאחרים: "תעשו מה שאתם יכולים. אני שומר את הכוחות למשחק הבא. לא אכפת לי להפסיד 20 או 5." השלישייה שיחקה יחד 81 דק'. מיאמי ניצחה ב19.

מה ספולסטרה עשה ברבע השלישי? אמר ללברון:" אתה, תמשיך לנסות! ווייד: תזיז את הישבן שלך יותר מהר על גרין!" בוש: אני רוצה שתמשיך ותגיע לכל ריבאונד." השלישייה של ההיט עם 105 דק'!!! ומיאמי הפסידה ב36 נק' הפרש.

יש לי פתאום דה ז'ה וו מטורף למאמן לשעבר של קובי. שחק שחק שחק שחק. שחק ותישחק. חוסר בחזון, מחסור בביטחון עצמי לבוא לכוכב שלך ולהגיד לו: "שב חביבי. היום זה כבר לא יקרה. אני ארוויח אותך למשחק הבא."

בליגה ששחקני על נופלים כמו זבובים(רוז, דנג, ווסטברוק וקובי) אני ממש לא מצליח להבין את הדרך.

אז תגידו שאני חכם בדיעבד. אני אלך אתכם לרגע.

בואו נניח שהדברים של ספולסטרה עובדים ומיאמי מחליפה הילוך ועולה בטירוף לרבע הרביעי. האם לדעתכם מיאמי היתה מקזזת 20 הפרש כדי לנצח את המשחק? אני לא רואה תסריט כזה. לכל היותר זה היה נגמר במינוס 5-9 ואולי תחושה יותר טובה של מיאמי.

אבל מה הרווחת אדון ספולסטרה? כרגע הביטחון של כולם ברצפה וממילא המשחק הבא מתחיל מ0-0. השחקנים שלך נראים כמו לימון סחוט וחסר טעם. ווייד הולך ונשחק בניגוד לג'ינובילי שנשלח לשבת על הספסל וחזר כמו גדול במשחק הבא ווייד נראה פחות ופחות נמרץ. זו היתה יופי של הזדמנות לתת לבאטייה לעלות מוקדם יותר ולבדוק האם הוא יוכל לתרום, לנסות אולי הרכב עם בוש ב4 ואנדרסון ב5. והכי חשוב, יכולת להגיד לקינג ג'יימס: "הקבוצה חשובה יותר מניסיונות נואשים לעלות את המספרים שלך בגארבג' טיים ארוך במיוחד."

המשחק הקרוב הוא משחק חובה(Must win situation) למיאמי. אם יפסידו אני לא רואה אותם לוקחים אליפות מפיגור של 3-1.

אגב, זוכרים את ההוא שהבטיח לאכול נייר? למי שלא יודע במה מדובר, להלן ציטוט של פרופסור לס, לא החיקוי מהתגובות, ממדור אחד על אחד 10#: " אם דנקן מסיים את הסידרה עם יותר מ-15 חיצים ממוצע, ויותר מ-8 קרשים, אני מתחייב להדפיס פוסט זה ולאכול אותו בפני כל גולשי הופס במפגשינו הבא!".

דאנקן כבר עם ממוצע של 13 נק' ו13 ריב' למשחק. קרוב לא?

ולמי שמתגעגע לשחקן עם ביטחון עצמי שלא נגמר, אבל עם מאמן לא חכם במיוחד, עוד הצצה כואבת במיוחד.